היטל השבחה הינו מס שמוטל מכח חוק התכנון והבניה על מקרקעין שהושבחו בעקבות אישורה של תוכנית, הקלה או שימוש חורג. היטל ההשבחה מחושב בשיעור של 50% מההשבחה, שנוצרה(אם נוצרה) בשווים של המקרקעין כתוצאה מאחד מהאירועים התכנונים הנ"ל. כמובן שישנם פטורים מיוחדים מהיטל או חריגים שיעורי מס מופחתים במסגרת תוכניות עידוד בניה למשל חיזוק בניינים נגד רעידות אדמה – תמ"א 38.
את המס גובות העיריות או הרשויות המקומיות שיזמו או אישרו את התוכנית, הקלה או שימוש חורג, ישירות מבעלי או חוכרי המקרקעין ולאלו יש זכות להתנגד להודעת השומה באמצעות שמאי מטעמם.
במסגרת תיקון 84 לחוק תכנון והבניה קיימים שני מסלולי השגה- לשומות עד 50,000 ₪ בנוהל הישן ולסכומים גבוהים יותר בנוהל החדש אותו ניתן לראות באתר משרד המשפטים- שמאי מכריע ושמאי מייעץ.
לגבי המקרקעין שבתחום שיפוט מועצות איזוריות שם הקרקע לרוב בבעלות מדינה, נקבע, שמינהל מקרקעי ישראל יעביר 10% מתקבוליו לקופת המדינה במקום היטלי ההשבחה שאינם נגבים במועצות.
הלכה פסוקה קיימת לגבי חבותו של בר-רשות(סטטוס היזם המחזיק בקרקע לפני תקופת החכירה)במסגרת חוזה הפיתוח עם המינהל בקרקע עירונית, ולפיה נקבע כי בתקופת הסכם הפיתוח אין בר הרשות נחשב לחוכר לדורות, וכי ההיטל שחל בתקופה זאת מוטל על המינהל כבעלים, וזאת על אף הוראה בהסכם הפיתוח שמעבירה את נטל המס מהמינהל ליזם/בר הרשות.
מניסיוננו, ישנן עיריות ורשויות מקומיות שנמנעות מפניה למינהל ובוחרות במכוון או שלא במכוון לגלגל את ההיטל על בר-הרשות, וישנן כאלה שמגדילות לעשות, תחת מעטה של חוות דעת משפטית, ומתנות מתן היתרים ורשיונות בתשלום ההיטל וזאת בניגוד לפסיקה עקרונית בנושא.
