התשתית לניהול הטמנת הפסולת המעורבת בישראל הונחה בתמ"א 16 שאושרה בשנת 1989 אשר קבעה את מיקומם וקיבולת אתרי ההטמנה. בגדול ישנן 3 סוגי מטמנות אשפה: לפסולת מעורבת(בד"כ ביתית/עסקים), לפסולת יבשה(בד"כ פסולת בנין), לפסולת רעילה(ממוקמת ברמת חובב).
המגמה היום למחזר מקסימום פסולת בתחנות מעבר כדי לצמצם את נפח השינוע לאתר ההטמנה, ועלות ההטמנה שמתייקרת משנה לשנה. על כן, מפסולת ביתית בדרך כלל מופרדים מתכת, עץ, קרטון, בקבוקי פלסטיק, גזם וחומר אורגני(ממנו מופק קומפוסט). ופסולת יבשה נגרסת ומכינים ממנה חומרי מצע לכבישים וכד'.
במטמנת פסולת ביתית נאסף גז המתאן המשתחרר כתוצאה מתסיסת הפסולת(וחלחול תשטיפים-"המיץ של הזבל") וקיימת חובה לשרוף אותו, קיימת אפשרות למייצר ממנו חשמל או למכור אותו, כך למשל המתאן מהר חירייה נמכר למפעל אשפרה באזור.
לכל החומרים הממוחזרים ערך כלכלי מעבר כאמור לחשיבות הפחתת נפח ההטמנה והשינוע לאתר ההטמנה.
השיטה המועדפת להערכת שווי מטמנה הינה גישת היוון ההכנסות. בגישה זאת מהוונת ההכנסה השנתית התפעולית הצפויה(לפני מס), ממנה מופחתים: עלות ההקמה, עלות השיקום והשווי הדחוי של האתר לאחר שיקומו.
השיטה המועדפת לקביעת דמי שימוש לתחנת מעבר אשפה היא השוואה לשימוש באחסנה פתוחה בתוספת 10%-15%, נוכח הפעילות הנוספת(מיחזור)ואינטנסיביות השימוש. והכל בהתאם למקרה.
כלל אצבע להערכת שווי המטמנה הוא קיבולת המטמנה במטר קוב כפול 5-6 ש"ח/מ"ק (למטמנה יבשה) וכפול 8-10 ש"ח/מ"ק (למטמנה מעורבת)
כמו כן ניתן להיעזר במשרד להגנת הסביבה, במכרזי מינהל מקרקעי ישראל ובשמאי מקרקעין שיעריך את שווי המטמנה כולל האלמנטים הנוספים למשל מכירת חומרי מיחזור/קומפוסט/גז מתאן.
בכתבה זאת נעזרתי גם בקווים המנחים(פרק יד') שפירסם אגף שומת מקרקעין במשרד המשפטים. הצילומים נערכו בעת סיור בתחנת מעבר שרונים ליד קלאנסוואה ובחירייה.